סרטן השד הוא הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב נשים. למעשה, אישה אחת מכל שמונה נשים צפויה לחלות בסרטן השד במהלך חייה. בישראל, מידי שנה, מאובחנים כ-5500 מקרים חדשים של המחלה הממאירה, כ-1% מהם בגברים.
מה גורם להתפתחות של גידול ממאיר בשד?
התפתחות כלל הגידולים בגופינו כולל ברקמת השד נגרמת עקב שיבוש בתהליכי חלוקת התאים ברקמה. עם זאת, לא כל גידול המתפתח הוא סרטני, וישנם גידולים שפירים העלולים להופיע ברקמת השד. גידולים אלה, אינם מתפשטים לרקמות סמוכות, אולם הם ממשיכים לגדול ועלולים להפעיל לחץ על הרקמות. מנגד, גידולים ממאירים עלולים לפלוש לאיברים ורקמות הסמוכות ולהוביל להרס שלהם. בשלבי מחלה מתקדמים, התאים הממאירים עלולים לנוע דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה אל איברים מרוחקים ולהתפשט בהם.
הסיבות להתפתחות של גידולים ממאירים בשד אינן ידועות במלואן , אולם קיימים מספר גורמים המעלים את הסיכון לחלות במחלה, בהם:
- מגדר – סרטן שד נפוץ פי 100 בנשים לעומת גברים.
- גיל – הסיכון לחלות בסרטן שד עולה עם הגיל ושכיח יותר בקרב נשים בגילים 50 ומעלה, וכ-78% מהחולות מאובחנות בגילים אלה. כ-15% מהחולות מאובחנות בגיל 49-40 וכ-6% מהחולות מאובחנות מתחת לגיל 40.
- היסטוריה משפחתית – נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או שחלה, בעיקר אם מדובר בקרבה ראשונה (אם או אחות), או נשים שאובחנו כנשאיות למוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות (כדוגמת נשאיות למוטציה בגן BRCA1 או BRCA2 נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.
- הופעת הווסת הראשונה בגיל מוקדם (לפני גיל 12) והפסקת הווסת בגיל מאוחר ( לאחר גיל 55).
- נשים שלא ילדו מעולם או שילדו בגיל מאוחר יחסית ( גיל 35 ומעלה ).
- קבלת טיפול הורמונלי חלופי אחרי גיל המעבר, בעיקר טיפול משולב אסטרוגן ופרוגסטרון במשך מעל ל- 10 שנים .
- קבלת טיפול קרינתי לבית חזה בגיל צעיר ( לרוב כחלק מטיפול במחלת לימפומה מסוג הוג'קין).
- השמנה והיעדר פעילות גופנית.
- עישון וצריכה מופרזת של אלכוהול.
אילו תסמינים עלולים להעלות חשד להתפתחות של גידול ממאיר בשד?
התסמין העיקרי אשר עלול להעיד על המחלה הוא הופעה של גוש בשד. עם זאת, חשוב לציין כי גידולים קטנים עלולים להתפתח ללא כל ביטוי קליני ולהתגלות בבדיקת הדמייה (ממוגרפיה ואולטרסאונד שדיים).
יש להדגיש כי לא כל הופעה של גוש בשד היא בהכרח סימן לסרטן, שכן פעמים רבות מדובר בממצאים שפירים.
לצד זאת, ישנם מספר תסמינים נוספים העלולים לעורר חשד:
- שינוי בגודל השד או בצורתו.
- שינויים עוריים כדוגמת פצע בשד שאינו מגליד או פריחה שלא חולפת , שקע או בליטה בעור.
- שקיעה והתכנסות של הפטמה.
- הפרשה מהפטמה שאינה קשורה בהנקה.
- הופעת אודם וחום בשד שאינם קשורים בהנקה או בזיהום.
- נפיחות בבית השחי.
- אי נוחות, או כאבים בשד – כאבים בשדיים בדרך כלל אינם ביטוי קליני של סרטן שד, אך בכל מקרה של תלונות חדשות שאינן חולפות מעצמן יש לפנות לבדיקה רפואית.
מתי כדאי לבצע בדיקת שד תקופתית?
לאור ההיארעות הגבוהה של המחלה באוכלוסייה קיימות בדיקות סקר תקופתיות. בדיקות הסקר התקופתיות נועדו לבדיקת נשים בריאות ללא תסמינים ומטרתן לאפשר גילוי מוקדם וטיפול במידת הצורך.
הגילוי המוקדם הוא האמצעי היעיל ביותר לריפוי סרטן השד, וככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים, עולים סיכויי ההחלמה לכ-90% ומעלה. בדיקות הסקר מותאמות אישית על סמך דרגת הסיכון של כל אישה.
החל מגיל 25, רצוי כי כל אישה תכיר את גופה ואת שדייה ותפנה להערכה ראשונה אצל כירורגית שד לגיבוש תכנית מעקב מותאמת אישית בהתאם לגורמי הסיכון האישיים.
מגיל 30, מומלץ להיבדק אחת לשנה על ידי כירורגית השד. הכירורגית בודקת את השדיים, את קשריות הלימפה בבית השחי והקשריות מעל ומתחת לעצם הבריח בבדיקה ידנית.
בהתאם לצורך ועל פי שיקול דעתה וגורמי הסיכון האישיים שלך תמליץ הרופאה על בדיקות נוספות.
בגיל 40 תתבצע בדיקת ממוגרפיה ראשונה כבדיקת ייחוס אליה ישוו הבדיקות שלך בעתיד. ברוב המקרים, לנשים בסיכון רגיל מומלץ לבצע ממוגרפיה שנתית מגיל 45.
לאחר הבדיקה הקלינית במרפאה ע"י כירורגית השד תשלחי להשלמת בדיקות דימות בהתאם לסיכון האישי שלך ( ממוגרפיה ו/או אולטראסאונד שדיים או לעיתים MRI ) באם ימצא ממצא חשוד יהיה צורך בדגימתו ע"י ביופסיית שד .
מה לגבי אוכלוסיות המצויות בסיכון מוגבר להתפתחות של סרטן השד?
לנשים בסיכון מוגבר יש להתאים תוכנית מעקב תוך התחשבות בגורמי הסיכון ובמבנה השד. לנשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד ולנשים הנמצאות בסיכון גבוה, מומלץ לבצע ממוגרפיה פעם בשנה, מגיל 40 או בהתאם להמלצת הכירורגית .
לנשים שאצלן נמצאה מוטציה גנטית המעלה את הסיכון לחלות בסרטן שד מומלץ לבצע ביקורת .MRIבמרפאת השד כל 6 חודשים עם ממוגרפיה ואולטרסאונד שדיים לסירוגין עם בדיקת
אילו בדיקות משמשות לאבחון של סרטן השד?
ממוגרפיה
ממוגרפיה היא בדיקת הסקר לאיתור סרטן שד. הממוגרפיה משתמשת בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה לצילום השדיים ונמצאה יעילה באיתור סרטן שד בכ-90-80% מהמקרים. עם זאת, מבנה שד צפוף עלול להסתיר ממצאים בשד ולכן לעיתים יהיה צורך לבצע בדיקות נוספות, כגון אולטרסאונד שדיים.
בדיקת אולטרסאונד
אינה מהווה בדיקת סקר, אלא בדיקה משלימה. אולטרסאונד שד נועד לבדיקה של נשים צעירות מאוד, לבדיקת קשריות הלימפה בבית השחי ולבירור ממצאים שעלו בבדיקות דימות אחרות.
MRI תהודה מגנטית
ברוב המקרים, בדיקה זו אינה משמשת כבדיקת סקר תקופתית, להוציא את המקרים הבאים:
- בנשים שזוהו כנשאיות של מוטציות בגנים BRCA1/2.
- נשאיות מוטציה בגנים נוספים הקשורים לעלייה בסיכון לפתח סרטן שד, כגון PTEN ,P53 PALB2 CDH1 ,STK11.
- נשים שטופלו בקרינה לבית החזה בצעירותן עקב מחלת לימפומה מסוג הודג'קין.
- נשים לאחר ייעוץ גנטי, שהוגדרו עם סיכון של מעל 20% לחלות בסרטן השד ושאינן שייכות לקבוצה אתנית בה יש שכיחות למוטציות המוכרות.
- מעקב לשד השני לנשאיות שחלו בסרטן שד.
ביופסיית שד
פעולה אבחנתית שבה נוטלים דגימות מרקמת השד לבדיקה במעבדה פתולוגית על מנת לאפיין את הממצא. הבדיקה מאפשרת אבחנה בין ממצאים שפירים, שאינם סרטניים לבין ממצאים ממאירים ברמת דיוק גבוהה. הביופסיה מתבצעת בהרדמה מקומית ע"י רדיולוג בהנחיית ההדמיה שבה נצפה הממצא החשוד. לאחר השלמת הביופסיה יהיה עלייך לשוב עם תוצאות הבדיקה לכירורגית השד להמשך טיפול או מעקב.
באם אובחן גידול ממאיר בשד ולאחר שממצאי הבדיקות הוסברו ובוארו לך ע"י הרופאה הכירורגית, יתכן ותדרשי להשלים בדיקות נוספות לקביעת היקף המחלה כדוגמת PET CTו/או MRI.
נתונים חשובים, כגון אפיון תאי הגידול ודרגת התמיינותם, סוגי הרצפטורים הקיימים על הגידול , מצב קשריות הלימפה וקיומן או היעדרן של גרורות מרוחקות נדרשים לקביעת שלב המחלה. בנוסף, הם מסייעים בתכנון הטיפול הדרוש ומשמשים להערכת הסיכון להישנות עתידית של המחלה.